​

וזאת כל התורה  

​

 

לְהַקְשִׁיב לַגּוּף.

 

הוּא יוֹדֵעַ.

 

 הוּא זוֹכֵר, הוּא לֹא שׁוֹכֵחַ.

 

הַכֹּל... –

  

אֶת הַטּוֹב וְאֶת הָרַע,

 

אֶת הַנָּעִים, וְאֶת הַלֹּא כָּל-כָּךְ...

​

  

הוּא נִזְכָּר,

 

לִפְעָמִים בְּעֶזְרַת רֵיחוֹת

 

לִפְעָמִים בְּעֶזְרַת מַגָּע  

 

לִפְעָמִים בְּעֶזְרַת מַרְאוֹת.

 

בּוֹנֶה את הנֶפֶש שֶׁלוֹ,

 

מֵחֲוָיוֹתָיו וּמִזִּכְרוֹנוֹתָיו.

 

 

הַקְשִׁיבוּ לוֹ, לַגּוּף, וְשִֹימוּ לֵב.

 

הַכֹּול הוּא עוֹשֶׂה, הַגּוּף הַזֶּה:

 

כְּשֶׁהוּא עָיֵף, הוּא מְאוֹתֵת.

 

כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ "קוֹצִים", הוּא קוֹפֵץ.

 

כְּשֶׁהוּא רָעֵב, הוּא מְסַמֵּן,

 

כְּשֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ, הוּא קוֹרֵא.

 

כְּשֶׂהוּא מְסוּפּק, הוּא מִתְרווח,

 

וּכְשֶׁהוּא נֶהֱנֶה, הוּא שֹמח.

 

הוּא שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת,

 

הוּא סוֹמֵר שְׂעָרוֹת,

 

הוּא מְכַוֵּץ שְׁרִירִים...

 

וְשׁוֹמֵט עַצְמוֹ.

 

וְגַם נְהִיָּה חוֹלֶה...

 

וְאז הוּא מַרְפֶּה לְעַצְמוֹ, וּמְרַפֵא אֶת עַצְמוֹ.

 

הוּא מִתְעוֹרֵר, וְיָשֵׁן,

 

וְרוֹאֶה וְצוֹפֶה,

 

וּבְעִיקָר הוּא חוֹשֵׁב,

 

אבל גָם פּוֹעֵל לְלֹא מַחְשָׁבָה.

 

וּבוֹהֶה,

 

וְשׁוֹהֶה,

 

וּמְנַתֵּחַ,

 

וּבוֹחֵן.

 

הַכֹּל הוּא עוֹשֶׂה,

 

        הַגּוּף הַזֶּה.

​

הוּא מרגִישׁ

 

וּמִתְרגשׁ,

 

וּמְדַמְיֵין,

 

וּמְפַנְטֵז,

 

מְעַבֵּד

 

וּמְדַבֵּר,

 

וְשׁוֹתֵק,

 

וּמְשַׁהֵק,

  

וּמוֹתֵחַ,

 

וְשׁוֹכֵחַ,

 

וְזוֹכֵר, הַרבה הוּא זוֹכֵר.

 

מִשָּׁם, מֵאָז, וּמִתָּמִיד!

 

הוּא אוֹהֵב לִרְאוֹת מַה הוּא עָשָׂה בֶּעָבָר,

וְשֶׁיִּהְיוּ מִסָבִיב מַזְכָּרוֹת,

​

בִּדְמוּת אֲנָשִׁים,

 

טֶבַע,

​

אוֹתִיּוֹת,

 

חֲוָיוֹת.

 

 

וְרֶצֶף שָׁלֵם שֶׁל שִׂיחוֹת,

 

הַרְפַּתְקָאוֹת,

 

רִגּוּשִׁים,

 

עֲצַבִּים...

 

 

וּכְשֶׁהוּא שָׂם אֶת הָאֶצְבַּע עַל הַמָּקוֹם הַטּוֹב,

הַגּוּף הַזֶּה,

 

אָז טוֹב לוֹ.

וְטוֹב לָנוּ.

 

 

 

הוא נוֹכֵחַ תָּמִיד,

מַקִּיף אֶת הַנְּשָׁמָה

וְשׁוֹמֵר עָלֶיהָ.

 

  

נִמְצָא בְּדּוּ-שִׂיחַ מַתְמִיד אִתָּהּ.

 

מִתְרַגֵּשׁ אִתָּהּ

 

כָּל

 

הַזְּמַן

 

 

 

והיא מְאוֹתֶתֶת לו

וּמְדַבֶּרֶת אֶל הַגּוּף הַנּוֹשֵׂא אוֹתָהּ,

 

וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ זוֹעֶקֶת אֵלָיו.

 

 הִיא מוּדַעַת לְחֻלְשׁוֹתָיו,

אַךְ גַּם יוֹדַעַת אֶת עָצְמָתוֹ וְאֶת יְכוֹלוֹתָיו.

 

 והוא שומע, תָּמִיד.

אַךְ הוא לֹא בטוח בעצמו

וּבַיְּכוֹלוֹת שלו...

 

 

הָעוצְמוֹת

שלו

גְּ

ד

וֹ

ל

וֹ

ת

כָּל

כָּךְ

 

 

שֶׁאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, שהנשמה אֵינָה יְכוֹלָה

לַעֲשׂוֹת

עִם הַגּוּף שֶׁלָּהּ.

 

טאל לוי כהן

​